תפיסת התהליך השיקומי:

 

אנו רואים בתהליכי השיקום וההחלמה תהליכים משלימים השלובים זה בזה כך שכל התקדמות באחד מהם מפרה ומעודדת התקדמות בשני. תפיסתנו היא כי המוטיבציה לשימוש בשירותי שיקום ובהזדמנויות שהם מציעים למתמודד נסמכת רבות על רמת ההחלמה אותה הוא חווה (תקווה ואמונה ביכולת להתקדם, תפיסת מסוגלות עצמית, סטיגמה עצמית וסביבתית) (Deegan, 1988). במקביל, אנו מאמינים כי על מנת להתקדם בתהליך ההחלמה נדרשות לאדם התנסויות אמיתיות בעולם, התנסויות המספקות הזדמנות לבחירה, לקיחת אחריות, התמודדות עם הצלחה וכישלון, חוויית אקטיביות ושינוי(דוייטש,). כך למעשה נוצרת הזנה הדדית בין שני התהליכים- הפנימי (החלמה) והחיצוני (שיקום)- המאפשרים לאדם להתפתח כאינדיווידואל בתוך הסביבה החברתית לה הוא שייך.